סדרה מיוחדת בת 10 פרקים, כל פרק יוקדש לעשור במדינת ישראל משנת 1900 ועד תחילת המילניום.
אילו אישים ומאורעות בלטו בכל עשור והטביעו חותם בלתי נשכח, בתוספת אנקדוטות משעשעות על אירועים שההיסטוריה לא תמיד זכרה להנציח.
פתיחת העשור הראשון של המאה העשרים בארץ ישראל היהודית לא בישרה טובות: הברון רוטשילד הסתלק מתמיכתו במושבות והעביר את הטיפול בהן לחברת יק”א. בארץ פרץ משבר כלכלי וחברתי, שנמשך כמה שנים. בסוף 1903 החל גל עלייה חדש, “העלייה השנייה”, שהביא סוג חדש של עולים: חלוצים צעירים. היישוב גדל באיטיות ולקראת סוף העשור היו בארץ כ-60 אלף נפש, כרבע מהם ביישוב החדש. ב-1908 הקימה ההסתדרות הציונית שלוחה ביפו בשם “המשרד הארץ-ישראלי” ועד סוף העשור חלו כמה שינויים לטובה: הוקמו חוות חקלאיות והונחו היסודות ל”אחוזת בית”, שכונה ליד יפו שממנה צמחה תל אביב ונוסד ארגון “השומר” שממנו צמחו ההגנה וצה”ל.
העשור השני של המאה החל בארץ ישראל בתנופה ובקיץ 1914 הקיף היישוב כ-85 אלף נפש, במה שנחשב בעת ההיא להישג מרשים. הוקמו יישובים חדשים, נפתח פתח להתיישבות בעמק יזרעאל ובחיפה עמד להיפתח מוסד אקדמי ראשון – הטכניון. אחוזת בית הפכה לתל אביב, עיירה שהתפתחה במהירות. אלא שבקיץ 1914 הכל התהפך. פרצה מלחמת העולם הראשונה שנמשכה ארבע שנים. היישוב סבל קשות מידו הקשה של השלטון הטורקי. מאסרים, גירושים, מחלות ורעב צמצמו את היישוב עד 1918 לכ-50 אלף נסיגה – נסיגה להיקף של 1900. אך היה גם מקום לתקווה: הצבא הבריטי פלש לארץ ישראל וסילק את הטורקים וב-2 בנובמבר 1917 פרסמה ממשלת בריטניה של הצהרת בלפור והבטיחה ליהודית הקמת בית לאומי בארץ ישראל.
העשור השלישי (1929-1920) נפתח באווירה אופטימית, אך עד מהרה עובדות החיים קלקלו במידה רבה את התמונה. בתחילת 1920 גאתה איבת הערבים ליהודים ונערכו התקפות על תל-חי ועל העיר העתיקה בירושלים. הדבר זירז את הקמת ארגון ההגנה ביוני של אותה שנה. בהמשך חלה התפתחות מרשימה בעמק יזרעאל ועד סוף העשור הוקמו בו 23 יישובים יהודיים, כמעט מחצית מכל היישובים שנוסדו. התפתחות גדולה הייתה גם בתל אביב, שבאמצע העשור הפכה מעיירה לעיר של ממש. באותה עת (1925) נפתחו בארץ שני מוסדות ראשונים להשכלה גבוהה: הטכניון בחיפה והאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות העשרים הגיעו לארץ שני גלי עלייה: העלייה השלישית מתחילת העשור עד סוף 1923 והעלייה הרביעית (1926-1924). העלייה הרביעית הייתה הגדולה ביותר מאז ראשית ההתיישבות היהודית החדשה בארץ – כ-60 אלף נפש והיא הביאה, בעיקר, לגידולה המהיר של תל אביב. מאמצע 1926 היא דעכה ובעקבותיה בא משבר חברתי וכלכלי ממושך. ב-1929 חזרו הערבים ותקפו את היישוב היהודי במה שכונה “מאורעות תרפ”ט”. זו הייתה פגיעה קשה, בעיקר ביישוב הישן (חברון, צפת), נהרגו 133, נפצעו מאות ונהרסו יישובים. הבריטים היו תחילה אובדי עצות ובמקום שפעל ארגון ההגנה, הדפו אנשיו את רוב ההתקפות. בסוף התקופה הקיף היישוב היהודי בארץ 160-150 אלף נפש – הרבה יותר מ-60-50 אלף בראשית העשור, אך פחות מהתקוות של בני הדור.
היישוב היהודי בארץ ישראל צמח בעשור הרביעי (1939-1930) בצורה מרשימה – מ-170 אלף נפש לקרוב לחצי מיליון. זאת, בשל היקפה יוצא הדופן של העלייה החמישית, שהחלה בשלהי 1932 ונמשכה עד סופו של העשור. עלייה זו, שהביאה כרבע מיליון עולים, זכורה בשל המרכיב ה”ייקי” שלה – עולי גרמניה ומרכז אירופה, שנסו מפני שלטונו של היטלר בגרמניה. אף שהיו רק רבע מהיקף העולים השפעת עולי מרכז גרמניה הייתה רבה ביותר: הם הביאו הון רב, מקצועות נדרשים ושינו את הנוף התעסקותי בארץ בתחומי הרפואה, האקדמיה, התרבות ועוד. עולי גרמניה גם הקימו יישובים חקלאיים ברחבי הארץ. העשור הרביעי מתחלק לשניים: בשנים 1935-1930 הייתה ברוב הזמן גאות כלכלית ואילו בשנים 1939-1936 נקלעה ארץ ישראל לימים קשים: הערבים יצאו בגלוי נגד היהודים ונגד הבריטים ותבעו להגביל את התפתחות היישוב. אלה הן שנות ה”מאורעות” או “המרד הערבי”. בצד היהודי נהרגו מאות. בצד הערבי – אלפים: מידי הבריטים, מידי יהודים שהגנו על עצמם ובמריבות פנימיות. היהודים חרקו שן והמשיכו לפתח את הארץ. דווקא בשנות הרעה הוקמו מדי שנה יישובים רבים במסגרת חדשנית: “חומה ומגדל” וארגון ההגנה התחזק. ב-1937 הציעו הבריטים לראשונה לחלק את הארץ בין הערבים ליהודים ואף שמהתוכנית לא יצא דבר, הזכרת המושג “מדינה יהודית” נקלט בלבבות.
העשור החמישי (1949-1940) הוא אולי המטלטל ביותר בין כל העשורים. יש בו אירועים טרגיים מעין כמותם, כגון שואת יהודי אירופה ולאחר כמה שנים בלבד קמה מדינת ישראל – חזון דורות שהתגשם. בין תחילתו וסיומו של העשור מתרחשת מלחמת העולם השנייה, שיש לה השפעה מרחיקת לכת גם על ארץ ישראל, מאבק היישוב נגד הבריטים שבסיומו הם מפנים את הארץ וקמה מדינת ישראל, פלישת חמישה צבאות אויב במטרה להשמיד את המדינה הנולדת, שנהדפת על צה”ל הצעיר שקם על בסיס ארגון ההגנה, וראשית חייה של המדינה. כל אחת משנות העשור היא דרמטית בתחום שונה. כך לדוגמה, בשנת 1949 מגיעים אל 700 אלף לערך של תושבי המדינה הצעירה רבע מיליון עולים – היקף בלתי נתפס ממש. ארץ ישראל וישראל של העשור החמישי – שנות הארבעים – הן כר להתפתחויות דרמטיות שרבה תהיה השפעתן גם על העשורים הבאים.
בתחילת העשור השישי (1959-1950) שררה בישראל תקווה כי השלום עם מדינות ערב שתקפו אותה שנה-שנתיים קודם – ממשמש ובא. אחרי הכול, ארבע מדינות – מצרים, ירדן, סוריה ולבנון – חתמו איתה על הסכמי שביתת נשק. אך לא כך קרה. מדינות ערב, ובראשן מצרים, הלהיטו את הרוחות וקראו ל”סיבוב שני” ולהחזרת כל הפליטים הערביים שברחו במלחמת העצמאות. ישראל הצעירה התחבטה בבעיות רבות: ביטחון (כפי שכבר הוזכר), קליטת מיליון עולים תוך עשור אחד, משטר צנע, כלכלה רעועה. ועם זאת היא הקימה מוסדות שלטון דמוקרטיים וביססה את מעמדה במזרח התיכון. לאחר נצחונו הגדול של צה”ל בשלהי 1956 (מבצע סיני), היא אף הוכרה כמעצמה אזורית. הבעיה הקשה ביותר הייתה קליטת מאות אלפים של עולים בשנה. הוקמו למענם מחנות אוהלים ואחר כך מעברות – מחנות מעבר ובהם אוהלים, בדונים, פחונים וצריפים, שתנאי החיים בהם היו קשים ביותר. רק לקראת סוף העשור הסתמנה הקלה וחג העשור (1958) נחוג בהתרגשות רבה – על ידי ותיקים ועולים חדשים גם יחד.
עשור זה נהוג לחלק לשניים: עד למלחמת ששת הימים (בקיץ 1967) ואחרי המלחמה – עד לסיומו של העשור. אין ספק שהמלחמה הייתה נקודת מפנה בקורות המדינה, ששטחה צמח לפתע מ-20 ל-90 אלף קמ”ר. המלחמה, שבאה בעקבות שנתיים של דכדוך גדול בעקבות ה”מיתון” של 1965/66, וחשש עצום לגורל המדינה בשלושת שבועות ה”המתנה” (מאי-יוני 1967) – סללה דרך לתקופה שבה נהוג היה לומר: מעולם לא היה מצבנו כל כך טוב. עד מלחמת ששת הימים היו בישראל שהתקרבה לחג העשרים שלה עליות ומורדות כמקובל. העלייה במחצית הראשונה של שנות השישים שבה ועלתה; נחנך מוביל המים הארצי – מפעל פיתוח ראשון במעלה; בן-גוריון התפטר מראשות הממשלה ולוי אשכול החליפו; משפט אייכמן שנערך בירושלים משך תשומת לב בין-לאומית; התגברו פעולות הטרור של ארגון ערבי חדש בשם פת”ח. בשלהי העשור היו בישראל כ-3 מיליון תושבים שלאור תוצאות מלחמת ששת הימים ראו עצמם בטוחים ומוגנים הרבה יותר מאשר בעשרים השנים שלפני כן. שוב זרמה לארץ עלייה גדולה והמצב הכלכלי השתפר באחת.
העשור השמיני (1979-1970) כלל שתי מלחמות – חלקה האחרון של מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים – ושלום אחד: עם מצרים. מלחמות כבר היו בעשורים הקודמים, אך שלום הגיע רק בעשור זה – שלושים ומשהו שנים לאחר קום המדינה. העשור ראה גם מהפך פוליטי דרמטי ביותר: לאחר כחמישים שנה (לרבות בשנים שלפני קום המדינה) איבדו מפא”י וממשיכתה מפלגת העבודה את השלטון שעבד לליכוד והחל תהליך שקיעתו של השמאל הישראלי. זה היה עשור קשה. מלחמת יום הכיפורים נמשכה רק 18 יום אולם השפעותיה ניכרו עוד שנים רבות. הטעות בחיזוי המלחמה (שלא תהיה כהבטחת מומחי אמ”ן), האבדות הרבות, המהלומות שהנחיתו על ישראל מצרים וסוריה בשלבי המלחמה הראשונים – הותירו את רישומם הקשה לאורך שנים, אף שצה”ל התאושש וזכה להישגים ניכרים. בעשור זה גם התגברו פעולות ארגוני הטרור הפלסטינים נגד ישראל בארץ ובעולם. ועם כל זאת, השלום עם מצרים לקראת סיום העשור נטע תקווה שלמרות הקשיים זוהי רק קרן אור ראשונה המבקיעה את חשכת המזרח התיכון.
בעשור התשיעי (1989-1980) היו תופעות שלא נודעו עד אז, כמו משבר כלכלי אדיר בהיקפו, ממשלת רוטציה דו-ראשית והתקוממות פלסטינית בשטחים בממדים לא מוכרים. הייתה גם מלחמה אחת – מלחמת לבנון הראשונה והעלייה לארץ הייתה בשפל. ועם זאת, נפתח אפיק חדש – עלייה מאתיופיה (מבצע “משה”). בעשור זה נערכו שלוש מערכות בחירות – ב-1981, ב-1984 וב-1988 שבהן השתווה פחות או יותר כוחן של שתי המפלגות הגדולות – הליכוד והעבודה. היו בעשר השנים האלה גם שלושה ראשי ממשלה – מנחם בגין, יצחק שמיר ושמעון פרס. בגין פרש ב-1983 והסתגר בביתו בתשע השנים הבאות. בעשור התשיעי החלה להתבלט בפוליטיקה הישראלית תופעת המפלגות המזרחיות שתתחזק ותלך בעשורים הבאים.
העשור העשירי (1999-1990) סיים את המאה העשרים וגם את המיליניום (האלף). בישראל הוא היה רב אירועים, בהם כמה בולטים במיוחד. בתחילת העשור גברה מאוד העלייה ארצה, בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר (שהתפרקה ב-1991). מאות אלפים הגיעו מדי שנה ועד סוף העשור הסתכם מספר הבאים בכמעט מיליון. ייחודה של עלייה זו היה לא רק בהיקפה אלא גם במקצועותיהם של העולים – אלפי רופאים, מהנדסים, אנשי אקדמיה, מוזיקאים ועוד. גם מאתיופיה המשיכה העלייה לזרום. נחתם הסכם שלום שני עם ירדן וגם עם הפלסטינים הייתה התקדמות לקראת הסכם, אלא שהוא עמד בצל פעולות חבלה ללא סוף של ארגוני מחבלים פלסטינים. קרה גם דבר נורא: ראש הממשלה יצחק רבין נרצח על ידי יהודי שלא הסכים לדרכו המדינית. במהלך העשור היו עוד ארבעה ראשי ממשלות: יצחק שמיר, שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד ברק. זהו סיפורו של העשור האחרון בסדרה.
סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל והתקשורת הישראלית. מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב וראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת בית ברל. היה עורך של “במחנה גדנ”ע” ו”במחנה נח”ל”. בעל תואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה ותואר השני במדעי המדינה מטעם השלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית בירושלים. את תואר הדוקטור קיבל במסגרת בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב. מפקד גלי צה”ל לשעבר, לאחר שסיים את תפקידו בגלי צה”ל עבר להיות העורך הראשי של משרד הביטחון – ההוצאה לאור.
הרצאה מרתקת על הפרשה שהסעירה את המדינה הצעירה ומה שבאמת קרה עם הגעת הספינה “אלטלנה” לחופי ישראל ועליה עולים וציוד צבאי רב.
דמותה ופועלה של התנועה הציונית, תנועת התחיה של העם היהודי, המחוללת הגדולה של מדינת ישראל. מי היו החולמים, מי היו אלו שבימים הכי קשים לעם היהודי, ידעו להציב מטרות, לגייס את העם ובסוף להקים את מדינת ישראל.
מרצה בכיר להיסטוריה של מדינת ישראל. חוקר תולדות מדינת ישראל בעת החדשה.
הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ב – ה’ באייר תש”ח 14 במאי 1948 היא ללא ספק האירוע החשוב ביותר בתולדותיו של עם ישראל בעת החדשה. ההרצאה מתמקדת ב”ששת חודשי התקומה”: מכ”ט בנובמבר 1947 ועד הכרזת המדינה, ומתארת דקה אחר דקה את הרגעים ההיסטוריים מאחורי הקלעים של הטקס המכונן .
ההרצאה עוסקת בימים ובשנים הראשונות של העיר תל אביב שנוסדה ב- 1909 . נבחן את מקומה של העיר תל אביב בתוך האתוס הציוני של התקופה ומתמקדת באתגרים שעמדו בפני מייסדיה ערב ייסוד העיר והעלייה על הקרקע, תוך בדיקת המיתוסים המכוננים הקשורים לעיר בראשית ימיה.
מנהל ההדרכה והחינוך של מוזיאון בית העצמאות
במאי 1941 הפליגה מחיפה הסירה “ארי הים”, כשעל סיפונה 23 חברי ארגון ה”הגנה” וקצין בריטי מלווה, כשמטרתה טריפולי שבצפון לבנון, הסירה לא הגיעה ליעדה ולמרות אין ספור ניסיונות לברר מה עלה בגורלה עד היום הפרשה נותרה לא פתורה. על סיפורה של שליחות עלומה , הספוקלציות וקונספירציות שהופרחו מאז.
סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל והתקשורת הישראלית