למרות שמעולם לא למדה משחק באופן רשמי, מגיל צעיר מצאה את עצמה מרים על הבימות.
הבימה הראשונה עליה עלתה הייתה בזמן מעצרה בקפריסין לאחר המלחמה, בתיאטרון החובבים היידי “איגוד אמנים יהודים בקפריסין” שהתארגן באי, שם הצטרפה לתיאטרון כסטטיסטית באחת ההצגות שהועלו, ומאז “נדבק לה חיידק הבמה”. במחנה נישאה, אך הנישואים כשלו, בין היתר מפני שבעלה לא רצה שהיא תהיה שחקנית.
לאחר קום המדינה, עלתה המשפחה ארצה וזוהר למדה עברית, והמשיכה לשחק בתיאטרון שצמח מקרב העולים החדשים. באחת ההצגות בן שיחקה ראה אותה שמעון פינקל, שחקן הבימה, היא הוזמנה לאודישן, התקבלה והייתה אחת השחקניות הצעירות שהתיאטרון הלאומי פתח בפניהן את שעריו זוהר התקבלה כשחקנית מן המנין לקולקטיב התיאטרון.
במשך ארבעים שנותיה ב”הבימה” שיחקה תפקידים ראשיים בכ-60 מחזות, הן בהצגות קלאסיות והן בהצגות מודרניות, שהפכו אותה לאחת מבכירות שחקניות התיאטרון בישראל. ב-1996 עברה לתיאטרון בית ליסין. בין ההצגות בכיכובה: “סולוואג”, “ארקדינה”, “מדיאה”, “מירל’ה אפרת”, “ציד המכשפות”, “כולם היו בניי”, “הרומן הראשון שלי”, “השושנה המקועקעת”, “חמץ”, “קידוש”, “ריקוד ב-6 שיעורים”[4] ו”אחרון ימיה”. בתיאטרון הקאמרי גילמה ב-2017 את רבקה נרס במחזה “ציד המכשפות”, ב-2018 את מרג’ורי במחזה “מרג’ורי פריים” וב-2019 את הסבתא במחזה “הנכד”. ב-1980 העלתה את הצגת היחיד “הטיול”, לפי סיפור אוטוביוגרפי מאת מריה פלדש (פולדש), ניצולת השואה.[5] שיחקה גם בסדרות הטלוויזיה “20 פלוס”, “מיי פירסט סוני” ו”משמורת”. בשנת 2005 שיחקה בסרט “שושלת שוורץ” בבימויו של שמואל הספרי לצדם של יהודה לוי, אניה בוקשטיין, טל פרידמן ואחרים. ב- 2015 שיחקה בסרט “ציפורי חול” לצידו של עודד תאומי.
לאורך השנים זכתה בפרסים רבים. ב-1987 זכתה בפרס ישראל לאמנות המשחק על הבמה. בהרצאה היא מספרת שכילדה שחלמה רק על פרוסת לחם ליום הבא, איזו התרגשות הייתה בשבילה לקבל את פרס ישראל.