“מה שניוטון היה כפילוסוף, סבסטיאן באך היה כמוסיקאי” (סי.אי. דניאל שובארט, 1784)
לדעת רבים יוהאן סבסטיאן באך הוא המלחין הגדול בהיסטוריה, ולא בכדי. הוא הותיר אחריו רפרטואר עשיר, מגוון, עצום בהיקיפו ולעתים אנציקלופדי-דידקטי במהותו, רובו ככולו ברמה הגבוהה ביותר האפשרית לתקופה.
לכן במידה רבה באך אף עיצב את “חוקי” המוסיקה עבור כל מי שבא אחריו ולמד, למשל, את “הפסנתר המושווה” (עד היום, זה באמת מה שלומדים תלמידי פסנתר ומנתחים סטודנטים לקומפוזיציה).
בסדרת המפגשים שלפנינו ננסה לבחון מדוע, ועל מנת לעשות זאת נעבור על מגוון מופלא של יצירות מופת. המפגשים יועברו בלשון בהירה וקלה, בלי צורך בקריאת תווים או השכלה מוסיקלית.
מוסיקאי פעיל ומוסיקולוג, מלמד האזנה מודרכת למוסיקה ומרצה למוסיקה במסגרות שונות. מאחוריו 30 שנות עשייה ועבודה עם בכירי האמנים הישראליים. בנוסף מלחין בכיר למדיה- סרטים טלויזיה ואינטרנט, בארץ ובעולם. שני הפודקאסטים שלו “קלאסי-קינן” ו”מוסיקינן” עוסקים במוסיקה לעומק אך באופן נגיש גם לאוהבי הסוגה שאינם בעלי השכלה מוסיקלית. בהרצאות, כמו בפודקאסטים, התכנים מוגשים “בגובה העיניים”, באופן קליל וקולח תוך האזנה למוסיקה.
הצפייה בהרצאות הבונוס זמינה מיד עם הרישום לסדרה למשך 3 חודשים.
בהרצאה זו נעקוב אחר קורות חייו של הנדל אשר היה דוגמא חריגה לנפש אמיצה ומהפכנית שלא מוכנה לקבל מרות מלוכנית. נלמד מהו ז’אנר האופרה סריה ומקורותיו אשר שלט בעולם האופרה בתקופת הבארוק. נתחקה אחר הזמרים הסריסים שהיו הסופר סטארים של עולם האופרה בתקופה זו ואליהם נחזור גם בהרצאה השלישית ונראה את המהפכה שהם הציתו. לבסוף נבין כיצד תנועת הנאורות והמהפכה הצרפתית הובילו לקץ של תקופת הבארוק, לביטול האופרה סריה ולעלייתן של אופרות מסוג אחר.
זמר אופרה, פסנתרן ומרצה
נשים במוזיקה הקלאסית המערבית, מלחינים אמיצים ופורצי דרך, הליד – השיר האמנותי הגרמני: מפגש בין פסגת הפואטיקה ופסגת המוזיקה הקאמרית, תפקיד הביקורת באמנות ובמוזיקה קלאסית בפרט והשפעתה על נפשם של אמנים, חווית ההאזנה למוזיקה על פי מחקרים, הווית דוכן המנצחים ותפקידם בביצוע, ועוד ועוד…
ההרצאה מלווה בהדגמות חיות יעל צ’רני – סופרן ופסנתר, וקטעי ניצוח מצולמים של יעל צ’רני.
מנצחת, זמרת סופרן ומרצה ישראלית
סרט מרחיב אופקים, המחזק מצד אחד אמונות עממיות ומנפץ אחרות.
השמעת מוצרט לתינוקות משפרת את האינטליגנציה שלהם? – שטויות.
נגינה משנה את המוח? – כן, בודאי, אבל גם רכיבה על אופניים או כל פעולה שהיא.
כאשר אנחנו מזהים מוסיקה מוכרת, מגורה חלק אחד במוח (האונה הטמפורלית).
כאשר אנחנו מנגנים, מגורה אזור אחר וכאשר מוסיקה משפיעה עלינו רגשית, התגובה עוברת לאזור פנימי יותר: המוסיקה מפעילה את כל חלקי המוח שלנו.
האם רגישות מוסיקלית היא ענין של כשרון מולד? הנטיה האינסטינקטיבית היא לומר שכן.
המוסיקאים הדגולים דוגמת בטהובן וומצרט אובחנו ככאלה עוד בילדותם והיו ילדים למשפחות של מוסיקאים, מה שאולי מעיד על תורשה (אם כי קשה לבודד את מרכיב החשיפה המוקדמת אותה קבלו בבית).
המחשבה על פיה כשרון מוסיקלי הוא ענין למיוחדים ובודדים עומדת למבחן לאור מחקר שנעשה על שבט אפריקני מבודד, שלאנשיו אין שפה כתובה.
לעומת זאת, תחום השירה והנגינה מפותח אצלם מאוד ויש לו שימושים חברתיים מעשיים יום יומיים.
התוצאה: רמה מוסיקלית גבוהה של כלל חברי השבט, מה שמעיד על ההשפעה החברתית בפיתוח הכישרון המוסיקלי.
חוקרים מסוימים סבורים ששירה קדמה ליצירת שפה, אצל האדם הקדמון.
כלומר, שבני אדם תקשרו בעזרת שינוי גבהי צלילים ואינטונציות, לפני שיצרו מילים. לטענתם, הדרך בה תינוקות מתקשרים מעידה על כך. עוד בסרט, תיעוד טיפולים בפגועי מוח באמצעות שירה ומוסיקה, המגרות את האזורים הפגועים ומסייעות בשיקומם. הסרט כולל ראיונות עם מגוון רחב של מומחים מתחומים רבים וכמובן משופע במוסיקה.
בימוי: פיונה קוצ’ריין