בתמונה: עדי נס, בלי כותרת, 1999 , הדפסת צבע, מוזיאון ישראל, ירושלים: מתנת גרי ב׳ סוקול,סן–פרנסיסקו © עדי נס
מה לישו ולאמנות היהודית והישראלית?
כיצד תיארו את דמותו אמנים יהודים בני המאה ה-19 וישראלים בני המאה ה-20 וה-21?
ואיך גברה הזדהותם עם אנושיותו על העדר האמונה באלוהותו?
מהתבוננות ביצירות של מאוריצי גוטליב, מרק שאגאל, ראובן רובין, יגאל תומרקין, משה גרשוני, מנשה קדישמן, עדי נס, סיגלית לנדאו ואמנים אחרים
נראה כיצד דמותו של המורכבת של אדם ואל בעת ובעונה אחת, הפכה בידי אמנים אלה לדמות המסמלת דווקא את הסבל היהודי בכלל ובשואה בפרט,
לדמות שבתחייתה מן המתים מייצגת את תחיית העם היהודי בארצו ומסמלת את המוסר האוניברסלי המתעלה מעל הלאומי.
בתמונה: מאוריצי גוטליב, ישו לפני שופטיו, 1879-1877 , מוזיאון ישראל, ירושלים צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים, אלי פוזנר
בתמונה: ראובן רובין, פיתוי במדבר, 1921, מוזיאון תל אביב לאמנות: מתנת קיי לי ווירייז׳ גאן,דאלאס, באמצעות ידידי המוזיאון בארה״ב, צילום: © מוזיאון בית ראובן, אברהם חי
בתמונה: משה קסטל, דיוקן עצמי כצלוב, לאחר 1938, מוזיאון הצייר משה קסטל, מעלה אדומים משה קסטל © / עיזבון האמן צילום: © מוזיאון משה קסטל, דברת אלפרן
בתמונה: מרדכי ארדון, שערי האור (שעת האדרא), 1953, אוסף משפחת אילה זקס אברמוב © עיזבון ארדון צילום: © מוזיאון תל אביב לאמנות, דימה ולרשטיין
בתמונה: יגאל תומרקין, צליבה בדווית, 1982 , אדמה ועירוב טכניקות על לוחות ברזל מוזיאון ישראל, ירושלים: מתנת האמן (פרט), צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים, אברהם חי
בתמונה: מוטי מזרחי, מן המיצג ״ויה דולורוזה״, 1973, מוזיאון ישראל, ירושלים: רכישה בנדיבות קבוצת ״כאן עכשיו״ לרכישת אמנות ישראלית, © מוטי מזרחי
בתמונה: מנשה קדישמן, עקדת יצחק, 1985-1982/2008 , פלדת קורטן, מוזיאון תל אביב לאמנות צילום: © מוזיאון תל אביב לאמנות, אברהם חי
בתמונה: מיכה קירשנר, עיישה אל־קורד, מחנה הפליטים חאן־יונס, 1988 , מוזיאון ישראל, ירושלים: רכישה בנדיבות קרן לין הוניקמן, ניו–יורק © מיכה קירשנר
אוצר בכיר וראש המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים.
בין התערוכות הרבות שאצר: “שולחן לשניים, אברהם אופק ומיכה אולמן”, (1999), “חזון מיכאל: יצירתו של מיכאל סגן-כהן, 1976 – “1999 (2004) “נביא בעירו: יצירתו המוקדמת של ראובן רובין, 1914 – 1923” (2006), “זמן אמת: אמנות בישראל, 1998 – 2008” (2008) (יחד עם אפרת נתן), תצוגת הקבע של האמנות הישראלית במוזיאון (2010 יחד עם יגאל צלמונה), 2015, “פראבדה: זויה צ’רקסקי” (2018), “זרות: ראידה אדון” (2020), “דני קרוון: מפגש קרוב” (2021), “סיגלית לנדאו: הים הבוער” (2022) ואת תצוגת הקבע המחודשת של האמנות הישראלית במוזיאון ישראל ב- 2025. ב- 2016 אצר את תערוכת “זה האיש: ישו באמנות הישראלית” שהייתה מבוססת על תזת הדוקטורט שלו.
הצפייה בהרצאות הבונוס זמינה מיד עם הרישום לסדרה למשך 3 חודשים.
יצירות מופת רבות של גדולי האמנים, אותם נראה במוזיאונים ובכנסיות מתארות את הנסים שביצע, כמו רפוי חולים, החייאת מתים, הליכה על המים, ייצור יין ממים ועוד סיפורים רבים. נבין כיצד הפכה האמנות את סיפורו לאמנות נשגבה.
סופר ומרצה בכיר לתולדות האמנות, האמנות הנוצרית והמיתולוגיה
התבוננות על היחס בין דימוי וטקסט ועברית: עבודות בהן טקסט הופך לדימוי, כאלו בהן דימוי מתפרק לטקסט.
מעבודה העוסקת בליקוק אותיות של ילדים בחדר ועד לשימוש באמצעים טכנולוגיים לזיהוי שפה ובינה מלאכותית.
העברית על המטען התרבותי האדיר האצור בה הופכת כל שימוש למרובד\ למקסים, לאוצר סוד.
בין האמנים/יות שנתבונן בעבודותיהם הדסה גולדוויכט , דפנה שלום, כרם נאטור, מיכל היימן, ניצן מינץ.
אוצרת אמנות, מרצה, מבקרת וחוקרת אמנות
ציור שהוענק לברון רוטשילד בניסיון לעודד אותו להקים התיישבות יהודית נוספת, גורר אותנו לתמורות שעובר כל צייר יהודי אורתודוכסי, מול האיסור “לא תעשה לך פסל וכל תמונה”, מול חובת הגבר בעיקר ללמוד תורה ואיסור “ביטול תורה”, ובעיקר מול רמת החשיפה לתרבויות זרות.
נלמד האם קיימת אמנות יהודית, ומהם השפעותיה והשלכותיה.