יין הוא חוויה של כל החושים.
אז איך בעצם עושים את זה?
הצטרפו אלינו לחוויה משכרת בסדרה ראשונה, התעשה לכם סדר בכל הקשור ליין –
נכיר את עולם טעימות היין, מושגי היסוד וזני הענבים שכל חובב יין חייב להכיר,
נגלה מי ארצות היין החשובות ביותר ואת ארצות היין ששולטות בעולם.
לחיים!
צפו בתקציר הסדרה:
יאיר היידו, מייסדו של בית הספר הראשון ליין בישראל, עוסק ביין על היבטיו השונים למעלה מ-30 שנה. מהמובילים בבניית תרבות היין בישראל וטועם יין מוערך בארץ ובעולם, יאיר מונה בשנת 1999 למנהל אירופה של חברת כוסות היין הנודעת רידל (Riedel). מאוחר יותר היה לחבר קבוע בצוות הטעימות של מגזין היין החשוב ביותר בצרפת La Revue du Vin de France.
כבן לאם צרפתיה ולאב מוסיקאי, חתן פרס ישראל המלחין אנדרה היידו, יאיר שוקד כל העת על חיבור עולם היין לעולמות התרבות והקולינריה. הוא זכה בפרסים בינ״ל על תפריטי היין שאצר לאל-על, בונה אוספי יין, מנחה טעימות ייחודיות ומדריך טיולי יין ותרבות.
מיזם היין של יאיר, צ׳ירז – חוויית היין האישית, מנגיש את עולם היין לקהל הישראלי על כל גווניו.
מנויי היין של צ׳ירז מקבלים לביתם מידי חודש מארז יין שהותאם אישית עבורם לפי העדפות התקציב והחיך, ותמהיל הצבעים שהגדירו. כל היינות של צ׳ירז מלווים בדפי יין מקוריים שמספרים את סיפורו של היקב והיינן, מעצימים את חוויית השתיה ונותנים לה הקשר אזורי ותרבותי.
למידע נוסף על צ’ירז לחצו כאן
הצפייה בהרצאות הבונוס זמינה מיד עם הרישום לסדרה למשך 3 חודשים.
מציורי הקיר הארוטיים של פומפי ועד ציוריו של קאראואג’יו.
האל שלכבודו נערכו האורגיות בטקסי המיסטריות ביוון, ברומא וכמובן בפומפי. האל שלימד את בני האדם את מלאכת היקב ואת אמנות השתייה במקביל לתפקידו כממונה על התיאטרון היווני.
סופר ומרצה בכיר לתולדות האמנות, האמנות הנוצרית והמיתולוגיה
משי, קטיפה ושוקולד, אוכל חושניות וארוטיקה קשורים זה בזה. על מאכלים מעוררי תשוקה ועל אוכל כתקשורת וכביטוי לזהות מקומית.
חוקרת, מרצה בכירה בנושאי אמנות ותרבות
האם אפשר לקנות אושר? לאלף את עצמנו להיות מאושרים? ואולי הכל נעוץ בתורשה שלנו? – מדוע ישנם עמים מאושרים יותר, למרות שמצבם הכלכלי והבטחוני אינם משופרים? מדוע תושבים במדינות עשירות, החיים בשלווה ובשגשוג, אינם מאושרים?
השאלות אמנם ברומו של עולם, אך אדריאן פנג, מגיש הסדרה, מציג אותן בהומור ובקלילות, למרות שהוא תושב סינפגור, אחת האומות הפחות מאושרות בעולם.
הוא יוצא למסע בו הוא משוחח עם מדענים ומתנסה בעצמו בדרכים שהם מציעים לו לכמת אושר או להגביר אותו.
פרק זה, אושר ואוכל, מתחיל לכאורה מן המובן מאליו: אוכל גורם לתחושת אושר מיידי, קצר מועד. אבל האם זהו אושר או אופוריה? האם האושר הוא כימי בלבד, כתוצאה מהפרשת חומרים, או שיש לו קשר לתחושה פנימית אמיתית, כמו למשל השמחה שבהסבה לשולחן עם חברים ומשפחה?