מהו אותו תהליך מסתורי שגורם לנו, קהל הצופים, לצחוק עד דמעות מול מסך הקולנוע?
האם הומור הוא עניין של תרבות או צורך אנושי? והאם יש משהו שאסור לצחוק עליו?
הצטרפו אל אלון גור אריה, במאי, תסריטאי ומרצה לקולנוע להרצאות מרתקות על האנשים ששינו את העולם בעזרת חוש ההומור שלהם – בסדרה ניחשף למאחורי הקלעים של יצירות המופת של האמנות השביעית – הקולנוע.
מרצה וחוקר לקולנוע, במאי ותסריטאי, מרצה על תולדות הקולנוע ועולם הבידור בקתדרות, סינמטקים ואולמות תרבות בארץ ובעולם.
הרצאות הבונוס הוקלטו מראש, כך שניתן לצפות מיד לאחר ההרשמה או מתי שרוצים, 24/7 – בקצב שלכם!
הצפייה בהרצאות הבונוס זמינה מיד עם הרישום לסדרה למשך 4 חודשים.
גור קורן מסביר על השינוי האבולוציוני שעברו הקומדיה והדרמה והתקרבותן זו לזו כשהוא מדגים על על המחזה שלו “לא לריב” (שמוגדר כקומדיה פרקסלנס), על הצורך לשנו לצחוק ברגעים קשים ולמצוא רגש גם ברגעים הכי מצחיקים.
מחזאי, תסריטאי ושחקן תיאטרון ( “הקאמרי” “גשר” ו “בית לסין”), זוכה פרסי האקדמיה לתיאטרון 2015.
שחקן עומד על הבמה ומאחורי הקלעים במהלך חזרות או הצגה, ומצלם. גונב רגעים ומספר סיפורים, מתעד ולוכד את השחקנים – הקולגות, מזוויות וברגעים לא שגרתיים, אותנטיים, כאלו שהקהל לא זוכה לראות. במהלך תהליך יצירה,עם במאי, בתוך דמות או בזמן מנוחה, את רגעי ההמתנה לפני הכניסה לבמה ועוד… על הקסם שמאחורי הקסם של התיאטרון, בלי מסכות, דרך עיניו של שחקן.
יוסי שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מדובב סרטים וצלם.
מהי נקודת האפס ממנה מתחילה היצירה? התום הוא נקודת האפס של כל יצירה. התום הוא פס הקול של “כאן ועכשיו”. הוא מתנגן כשאנו בסביבה נטולת דחיפות ונטולת איום. בשנותינו הראשונות אנו עטופים בסביבה מגוננת המאפשרת לנו לשמר את התום אבל עם השנים הוא נשחק ונעלם הוא נשחק ומוחלף על ידי התנהגות תועלתית ותחרותית הניזונה מתחושת מחסור. התום הוא מרחב של סקרנות טהורה. המשיכה אל דבר מה והרצון להתקרב ולהתחבר אליו מבלי סיבה תועלתית. בסיפורי ילדים רבים הכניסה או השיבה אל התום מתרחשת בנפילה אל הבור, אל הבאר, בכניסה אל הגן הנעלם או קפיצה אל תוך תמונה. התום הוא מרחב מוגן הפטור מחוקי העולם שמחוצה לו. הכניסה אליו הולכת ונהיית קשה עם השנים. כדי להצליח לשמר את הניצוץ היצירתי יש להתמודד עם השחיקה של התום.
בעל מותג המשחקים “משחקים של חיים שפיר”. הוא מגדיר את עצמו כ”משחק לפרנסתו”.
