אריה ארזי

לכותבי התורה הייתה מגמה ברורה של שכתוב כל האגדות הפגאניות לאמונה באל אחד נח והמבול כנגד עלילות גלגמש. בריאת התנינים הגדולים כנגד האמונה שהתנינים היו יצורים שמיימיים. היופי שבתורה זו התמציתיות. ישירה בלי תיאורים מיותרים כמו למשל איך נראה נח ו/או אשתו ו/א התיבה ו/או מה עשו החיות בתיבה. חז"ל כיד רוחם הטובה עליהם החליטו כמו ביאליק בשעתו להרחיב את הסיפור כיד דמיונם. לפי זמנם. בימינו אולי היו מוסיפים לה מנוע או נורות לד. כרגיל כמו שיוסי נינווה אומר השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הטעם בסיפור. מדוע נענש כנען ולא כל אחד אחר וראו איזה צירוף מקרים אלוהים הוריש את ארץ כנען לעם ישראל. אני רק מקווה שהמרצה הנכבד לא ממש מאמין בדבריו אלא מנתח את פרשת נח כפי שהיה מנתח את מלחמה ושלום למשל. מנסה לנחש מה הייתה כוונת המשורר. היתי בטקס, בבר אילן, שבו נתנו את פרס ניומן לאץבץ יהושע. הדיקן הסביר את כוונותיו של הסופר בסיפורו. א.ב. יהושע אמר משהו בסגנון "זה מעניין לא חשבתי על כך"

נושא מענין מאד