אבא ואמא חירשים

דוקומנטרי, חברה, מגדר ושפה, טכנולוגיה ותקשורת בינאישית

2017  

24 דקות

כשהייתי קטן, היא משוכנעת שאימא ואבא מדברים ביניהם בתוך החדר שלהם, מאחורי הדלת הסגורה, מתפוצצים מצחוק על איך שהם עובדים על כולנו.
כך מספר שיין, שגדל כילד שומע להורים חירשים. 
כשג'וליה השומעת רוצה להגיד באמת משהו עמוק, היא אומרת אותו בשפת הסימנים. זוהי בפועל שפת האם שלה. 
יש לתופעה שם: הם נקראים 'קוד"א', ילדים שומעים שנולדו וגדלו עם הורים חירשים. שפה נשמעת ומדוברת היא ענין בסיסי ומובן מאליו אצל רוב בני האדם, דרך להעביר מידע, נורמות, מסורת ומנהגים. כאשר תינוק שומע נולד להורים חירשים, צומח, גדל ומקבל את הידע שלו על העולם דרכם, הדברים מתנהלים אחרת. הסרט הזה שייך לילדים של החירשים, פחות לחירשים עצמם. הילדות יוצאת הדופן השפיעה באופן מכריע על תפיסת עולמם, האישיות שלהם והמקצועות בהם בחרו בבגרותם. רובם רואים בכך יתרון, גם אם לא היה קל בדרך. הם לא רק מדברים שתי שפות באופן טבעי, אלא רואים את עצמם כדיירים בשני עולמות, חשופים לשפע של מידע שנסתר מהאנשים השומעים ומהחירשים כאחד.
כמתבוננים על שני היקומים, הם גם בעלי תובנות חדות, לא תמיד קלות. למשל "ההורים שלי הם כמו ההבדל בין סופרמן לקלארק קנט. הם מנהיגים ומובילים בקהילת החירשים, שקטים ובישנים בעולם השומעים". 
ויש גם את הטראומות. כאשר הוריה של לורה היו ילדים, אסור היה להם להתבטא בשפת הסימנים בציבור. הם היו חייבים לקרוא שפתיים. הדבר פגע ביכולת שלהם לרכוש השכלה ומקצוע וגזר עליהם חיי בורות ועוני יחסי. הדבר גם משפיע על הילדים שלהם לא רק במובן החומרי, אלא גם התקשורתי: הילדים הופכים פעמים רבות למתורגמנים בשיחות עם מבוגרים שומעים, כמו בעלי תפקידים, פקידי ממשלה, מורים ועוד. הדבר גורם להתבגרות מוקדמת של הילדים, מטיל עול ואחריות עליהם ופוגע בסמכות ההורית. עליהם להעביר לא רק מידע (שלא תמיד מובן להם כילדים, כמו בשיחה עם פקיד בבנק), אלא גם רגשות: איך מעבירים לאדם שמולנו שאבא כועס או מוחה? ואיך מעבירים את התשובה שעונה בעל החנות? יש כאן אחריות ולפעמים נוצרות אי הבנות. סביר אגב להניח שילדי מהגרים, שקולטים את השפה הרבה לפני הוריהם, מרגישים אותו דבר וכך גם הוריהם. העול והאחריות של היותם מתווכים בין העולם החיצון לבין הוריהם גבה מהם לא פעם מחיר, שבא לידי ביטוי במשבר גיל ההתבגרות. אמא של שיין, שבחר בקריירת משחק ושירה, עצובה שלעולם לא תוכל לשמוע אותו. היא נאלצת לסמוך על אחרים, שאומרים שיש לו קול יפה. הוא מצידו, מצר על כך שלא יוכל לשחק על הבמה בשפת הסימנים, למען אימו.
במקביל, הם מספרים כי החשיפה שלהם לעולם שלם, יצירתי, חי ופעיל, לקהילה גלובלית שוקקת ומלאת אחווה, הם דבר שלא ניתן להחליפו בשום חוויה אחרת.הורידו כאן את תמליל הסרט
קראו כאן עוד על ילדי קוד"א 
"שפת האם של בנותיי היא שפת הסימנים" / מאקו
"לגדול בעולם של דממה" / ynet