חסד

2005

33 דקות

"אתה יודע, אני מרגיש כאילו אני מכיר את המקום הזה מהלידה. בית. אני אומר: זה מקום של חיים. הכול חי פה. אפילו המוות הוא חי. פשוט חי..."ההוספיס הוא התחנה האחרונה. להוספיס מתקבלים חולי סרטן שהשלימו עם כך שאין בידי הטיפול הרפואי הקונבנציונלי בכדי להציל אותם, שהם בדרך ללא חזרה ואשר מבקשים הקלה לסבלם ושיפור איכות חייהם בשעותיהם האחרונות. ממוצע השהייה של חולה במחלקה הוא 14.6 יום. הסרט מלווה שישה מקרים, שש משפחות, שישה תהליכים של פרידה מהחיים. פרידה מאדם אהוב, אישה שמזהה כי חיה ללא אהבה, אדם שמתייסר כל חייו ברגש אשמה נוראי, בן שאינו מוצא דרך להפרד מאביו...
המוות כפרידה, כסיכום, כתמצית, ובעיקר המוות לנשארים מאחור.סרטו של אילן יגודה, זוכה "פרס אמנות הקולנוע" מטעם משרד התרבות, 2012.מומלץ במיוחד חסד', סירטו של אילן יגודה שבחר לשהות 14 יום בחברתם של האנשים שבאו לסיים את חייהם בהוספיס שבתל השומר. התוצאה היא יצירה מסוגננת ומרחיבת נפש, שמצליחה להשרות על הצופה חסד של נחמה. אין מציאות עכשווית בסרט הזה, אבל הוא הכי רלוונטי שיש. אין בו אמירה על הכאן והעכשיו אלא על כמה שאלות נצחיות. אושרה שוורץ - טיים אאוטחסד עוסק במוות באופן שמעניק משמעויות חדשות לחיים... 'חסד' עשוי בצניעות מופלגת, וחוסך מהצופה את המבוכה של צפייה בפורנוגרפיה של הסבל. יגודה והצלם שלו, דני ברנע, עשו בחירה אסתטית נועזת לצלם את החולים ואת משפחותיהם ממרחק גדול, ויצרו שפה ויזואלית שאינה מקובלת בקולנוע תיעודי, חובב התקריבים הבוטים. הסרט נמנע בעקשנות מלפלוש אל הפנים המיוסרות של המחלה. הוא עוסק ברגשות ומצליח ליצור הזדהות על אף הריחוק ואולי בזכותו.
טיים אאוטמבעד לעדשת המצלמה של הבמאי אילן יגודה, 14 הימים האחרונים של חולי הסרטן הסופניים נראים מלאים מתמיד. הומור, אהבה, חשבון נפש והכנה לפרידה הם חלק מהחיים בבית המוות... יגודה מביא 78 דקות על אהבה, חמלה ושיעור מאלף בפרידה. יגודה מראה שהבית של המוות הוא לא מה שחשבתם. הוא דווקא מלא חיים.
זהו סרט מצמרר על פרידה, על חשבון נפש...
חנה קליימן – צומת השרוןפרסים ופסטיבלי סרטיםזוכה פרס העריכה בפסטיבל דוקאביב
הוקרן בפסטיבל הוטדוקס, קנדה
הוקרן בפסטיבל ויז'ונס-דה-ריל, ניון, שווייץ
נבחר לייצג את ישראל בכנס אינפוט הבינלאומי. טיוואן

הירשמו לצפייה