צחוק צחוק אבל ברצינות

הומור במוסיקה קלאסית - יש דבר כזה?!

כיצד השתמשו מלחינים "רציניים" בהומור על מנת לצחוק על הקולגות שלהם, הקהל שלהם ואפילו על עצמם? האם מוסיקה קלאסית בהכרח צריכה להיות מעונבת, רצינית ומלאת חשיבות עצמית או שמה מותר לה להיות גם מתריסה, נוקבת ושובבה? מאסטרה יעל צ'רני חוזרת אלינו בקול הסופרן שלה ועם הדגמותיה הווקאליות לצד הפסנתרן שלה, בהרצאת קונצרט ייחודית קלילה וגדושת הומור עצמי, בה נצחק על זמרים, על הקהל ועל בני אדם בכלל.