3. מוונוס ועד מדונה ועד בכלל - ייצוג גוף האישה באמנות המערבית

פרק שלישי מתוך הסדרה "האמנות כמראה בפני החברה" בניגוד לעירום הגברי שהיווה נושא פחות מקובל, מתקופת הרנסנס ואילך היה העירום הנשי נושא קבוע ויציב בתרבות המערב, ולא היו כמעט עוררין על זכות קיומו. העירום הנשי על ייצוגיו השונים לאורך ההיסטוריה של האמנות הועלה מראשיתו של השיח הפמיניסטי כאחד הנושאים המורכבים והטעונים ביותר הקשורים לייצוג הנשי. בספרה The Nude – a New Perspective טוענת גיל סונדרס, כי בתרבות המערב התפתחו שתי צורות התייחסות הפוכות ביחס לעירום - המגמה הראשונה, שמקורה בתרבות יוון העתיקה, רואה בגוף האנושי חגיגה של יופי, אצילות ועדות לרוח האנושית המפעמת בו, המגמה השנייה רואה בעירום סמל לבושה ולרגשות אשם. על שתי מגמות הפוכות אלו מתלכדות בגוף הנשי שאוצר בתוכו, לצד עניין טהור ביופי ובייצוג האנושי, גם את הפוטנציאל לפיתוי מיני, את החטא הקדמון ואת רגש האשם הנובע ממנו.