התכווצות - משבר עולם האמנות הבינלאומי (2025)

בזמן המלחמה ביוני 2025 הורדה אמנות הן בישראל והן באירן  למרחבים מוגנים, התבוננות  באמנות האיראנית העכשווית תגלה תמונה מפתיעה ומרתקת . לאורך שנים האמנות הזו נוצרת בתוך מרחב פוליטי חברתי מורכב ובחלקו עוין. למרות זאת אמניות/ים  באיראן הם קול חשוב ויצירתי, חלק מהקולות הליברליים הקוראים לשינוי.  אמניות ואמנים, גלריות עכשוויות, המוזאונים וגם יחסיו עם הזירה הבינלאומית - אקוספרה תרבותית שלמה.   האמנות  שוברת  מוסכמות שכופה השלטון אך גם  מפרקת סטראוטיפים של המערב על איראן ובעיקר דבקה בחופש.

זיכרון השואה מעצב היבטים רבים בהוויה הישראלית. נדמה שלא רק שהשנים לא הקהו את הזיכרון אלא שככל שגדלה ההבנה לממדי וגווני הטראומה נוכחותה הולכת וגוברת. האמנות הישראלית עוסקת בה לאורך כל השנים. בעוד שמעטים הם האמנים ששואה מהווה נושא בלבדי ביצירתם הרי כמעט כל האמנים עוסקים בה בחלק מעבודותיהם. הכוונה אינה לייצוג הזוועות אלא לעיסוק בתובנות, חרדות, פחדים וקרעים שלא התאחו במערך חיי יחידים וחברה. נראה, בין היתר עבודות של סיגלית לנדאו, אליהו אריק בוקובזה, ומיכאל קובנר.

אמנות הבוחנת קשר למיתוסים עתיקים, למסורות בהן יש לכוחות שאינם מוסברים השפעה ומקום. אמניות ואמנים מטשטשים את הגבולות בין מיצג לטקס, בין קריאה של רבדים ניראים ללא ניראים ומציעים הצעה רדיקלית: אמנות שמשפיעה על הקיום ולא לבטא, להשקיף או לאתגר מציאות אלא להשפיע על הרבדים הבלתי נראים של הקיום. בין היתר נראה עבודות של אברהם אופק, איתן בוגנים ושי זכאי.

התבוננות על היחס בין דימוי וטקסט ועברית: עבודות בהן טקסט הופך לדימוי, כאלו בהן דימוי מתפרק לטקסט. מעבודה העוסקת בליקוק אותיות של ילדים בחדר ועד לשימוש באמצעים טכנולוגיים לזיהוי שפה ובינה מלאכותית. העברית על המטען התרבותי האדיר האצור בה הופכת כל שימוש למרובד\ למקסים, לאוצר סוד. בין האמנים/יות שנתבונן בעבודותיהם הדסה גולדוויכט , דפנה שלום, כרם נאטור, מיכל היימן, ניצן מינץ.