זכרון שואה באמנות ישראלית עכשווית

גלריות בינלאומית נסגרות בזו אחר זו. בתי המכירות הפומביות  דיווחו על ירידה של כ 20% בהיקף המכירות וירידה של קרוב ל 40% ירידה ביצירות המוערכות במעל 10 מיליון $ בשנת 2024 לעומת 2023. המגמה התחזקה  במחצית הראשונה של 2025 (לגביה כבר יש נתונים)  עם ירידי אמנות מבוטלים וירידה של 9% במכירות של כריסטיס וסותביס. מה ההשלכה של מגמות אלו על עולם המוזיאונים? ומה לגבי השפעות המכסים החדשים שמטיל הנשיא טראמפ? היכן הם מרכזי צריכת האמנות החדשים? מה התרומה של רכישת סותביס בידי פטריק דרהי הישראלי-צרפתי להידרדרות?  כיצד משפיעים בני דור המילנאלז ודור הזד (Millennialsand Gen Z) על עולם האמנות? הרצאה היא תמונת מצב של עכשיו (שנת 2025) משינוי בדפוסי אספנות ועד השאלה מה תחולל התובנה שאמנות כבר אינה השקעה בטוחה. נתהה האם זהו שינוי עומק או משבר חולף.

בזמן המלחמה ביוני 2025 הורדה אמנות הן בישראל והן באירן  למרחבים מוגנים, התבוננות  באמנות האיראנית העכשווית תגלה תמונה מפתיעה ומרתקת . לאורך שנים האמנות הזו נוצרת בתוך מרחב פוליטי חברתי מורכב ובחלקו עוין. למרות זאת אמניות/ים  באיראן הם קול חשוב ויצירתי, חלק מהקולות הליברליים הקוראים לשינוי.  אמניות ואמנים, גלריות עכשוויות, המוזאונים וגם יחסיו עם הזירה הבינלאומית - אקוספרה תרבותית שלמה.   האמנות  שוברת  מוסכמות שכופה השלטון אך גם  מפרקת סטראוטיפים של המערב על איראן ובעיקר דבקה בחופש.

אמנות הבוחנת קשר למיתוסים עתיקים, למסורות בהן יש לכוחות שאינם מוסברים השפעה ומקום. אמניות ואמנים מטשטשים את הגבולות בין מיצג לטקס, בין קריאה של רבדים ניראים ללא ניראים ומציעים הצעה רדיקלית: אמנות שמשפיעה על הקיום ולא לבטא, להשקיף או לאתגר מציאות אלא להשפיע על הרבדים הבלתי נראים של הקיום. בין היתר נראה עבודות של אברהם אופק, איתן בוגנים ושי זכאי.

התבוננות על היחס בין דימוי וטקסט ועברית: עבודות בהן טקסט הופך לדימוי, כאלו בהן דימוי מתפרק לטקסט. מעבודה העוסקת בליקוק אותיות של ילדים בחדר ועד לשימוש באמצעים טכנולוגיים לזיהוי שפה ובינה מלאכותית. העברית על המטען התרבותי האדיר האצור בה הופכת כל שימוש למרובד\ למקסים, לאוצר סוד. בין האמנים/יות שנתבונן בעבודותיהם הדסה גולדוויכט , דפנה שלום, כרם נאטור, מיכל היימן, ניצן מינץ.