4. אלוהים והפוליטיקה: על הולדת התנועה הציונית כתנועה פוליטית 

בפרק זה נתמקד בעולם היהודי. בעידן שלטון הקהילות הייתה אוטונומיה לקהילה והיא נשלטה על ידי אליטה רבנית וכלכלית. עם מתן האמנסיפציה ליהודים, התפורר המבנה מבנה הקהילה והיהודים פכו ליחידים שלהם הוענקו זכויות . ליהודים היית תודעה של אחדות גורל, אחריות, הכרה בצורך ליצור מבנים וקהילות שהיו הכרחיים להמשך קיומו. העם היהודי היה עם שהתקיים מחוץ להיסטוריה וחייונדחקו אל הספרייה. יש הוגיםשסברו כי הלאומיות היהודית מתקיימת במרחב התורה. בפועל, מדובר בדוגמה יחידית בהיסטוריה האנושית. היהדות שרדה על פני אלפי שנים עד שהכמיהה לחזרה לטריטוריה – החזרה לארץ – הולידה את התנועה הציונית. תנועה זו סירבה למיקומו של היהודי כרוח רפאים בהיסטוריה; היא הניחה כי העם היהודי הוא עם ריאלי הזכאי, בלשנו של פינסקר לאוטואמנסיפציה, היינו להגדרה עצמית מדינית. כך יצרה התנועה הציונית את מדינת ישראל.