סיפורו של התיאטרון העברי והישראלי

עצוב כמה הצעירים מקריבים את עצמם היום כמו פעם, וכמה הורים מבוגרים חיו עשרות שנים אחרי הילדים שהוקרבו. „רבותיי, ההיסטוריה חוזרת, שום דבר לא אבד, לא נשכח״. מעניין היה ללמוד שמחצית מלוחמי הפלמ״ח היו נשים! וברור, שאילו נשים היו כותבות מחזות כבר אז, רבותיי , הם היו שונים, וגם המיתוסים. מחד גיסא, ההרצאות מעניינות ומוגשות באופן מרתק

הנאה צרופה לראות ולשמוע שתי נשים מיוחדות ושלמות עם עצמן כל כך שהעבירו את ההרגשה הזו במלואה אלי ,חוויה מרנינה

ההרצאה מרתקת,נושא ההרצאה עוסק בקשר המתחייב שבין תנועת הדרמטי והקומי בקומדיה, וזאת לא בהכרח ממקום של הרצאה תוכניתית סדורה. היא איננה מוגשת כחומר על סמך ידע שניתן כדי שהשומע ידע, אלא מוגשת כחוויה . מתחילת ההרצאה מתעורר עניין שנובע מאופן הגשת הדברים כלומר סיפור- הרצאה, הנשען על חווית החיים הרגישות וההקשבה לחיים ובשיאו הפאנצ' ליין : ההבנה שההומור והקומי הם ההפוגה שהנפש מבקשת תמיד ובעיקר במצבים דרמטיים. המרצה גור קרן עובר מסך בצורה נפלאה מדבר אל הלב נראה ומוחש כמו בתוך שיחת חברים אינטימית ודבריו נטמעים פנימה בסוג של שקיקה ואמפטיה. אני ממש מוקסמת מאישיותו ויצאתי נשכרת מהרעיונות שעברו בהרצאתו. ממש מומלץ