4. בעת העתיקה: חובת היהודים לפדות את אחיהם המשועבדים

נפתח את ההרצאה הזו בעיון על שחרור עבדים בעולם היווני-הרומי. נשווה בין תהליכי שחרור על ידי אדון פגאני לבן אותם תהליכים על ידי אדון יהודי. האדון הפגני שחרר את עבדו במקדש אלילי והאדון היהודי שחרר את עבדו בבית כנסת. בדרך זו נלמד על תפקיד מעניין שהיה לבית כנסת העתיק בתהליך שחרור עבדים. בשני המקרים נגלה כי העבד המשוחרר לא ממש השתחרר משליטת אדונו לשעבר. מכאן, נבחן מקורות המעידים וכי יהודים בעת העתיקה נהגו לפדות את אחיהם העבדים. נתחיל עם הדוגמה המפורסמת בכתבי המקרא ולפיה אברהם משחרר את אחיינו לוט שנפל בשבי (=השתעבד), ונעבור לסקירת פפירוס מהמאה השלישית לסה"נ ולפי עדותו קהילה יהודית במצרים אספה סכום כסף כדי לפדות שפחה ושני ילדיה. עוד נלמד מהספרות התלמודית על המאמצים הרבים שעשו יהודים בארץ ובתפוצות כדי לשחרר עבדים ושפחות.